פסק-דין בתיק ה"פ 6714-08-13

פסק דין זה ניתן בחלק מהסכמת הצדדים כפסק דין בדרך של פשרה מכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. כפי שיפורט להלן, הצדדים הגיעו להסכמה כוללת על מינוי מומחה מטעם בית-המשפט להערכת שווי השותפות שבין המשיבה 1 למבקשת 1, ונותרה ביניהם מחלוקת בשאלה אחת - מהו הסכום שיהיה על המומחה מטעם בית המשפט להפחית משווי השותפות.  מחלוקת זו תידון ותוכרע במסגרת פסק דין זה להלן.

המבקשת 2 (להלן: " המבקשת") היא בעלת 50% ממניות המבקשת 1 (להלן: " חברת שוהם"). בעל המניות השני בחברת שוהם הוא מר בצלאל שוהם (להלן: " מר שוהם"), שהוא בעלה בנפרד של המבקשת. חברת שוהם היא שותפה של המשיבה 1 (להלן: " חברת לאטי") בבית קפה בדיזנגוף סנטר (השותפות הזו תכונה להלן: " השותפות") וזאת - מכוח הסכם מכר בו התקשרו חברת שוהם וחברת לאטי (הסכם זה יכונה להלן: " הסכם השותפות"). 

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה המשיבים ירכשו את חלקה של חברת שוהם בשותפות בהתאם לשווי השותפות כפי שהוא ייקבע על ידי מומחה מטעם בית המשפט. הוסכם כי מהסכום המשקף את חלקה היחסי של חברת שוהם בשותפות יופחתו סכומים שונים בהתאם לשיקול דעת בית המשפט לאור טענותיהם ההדדיות של הצדדים בנושא זה.

המשיבים התייחסו למספר סכומים שלגישתם יש להפחית מחלקה של חברת שוהם, וכן טענו כי לחברת שוהם או למבקשת אין כלל זכויות בשותפות. טענות הצדדים יפורטו להלן.

סכום המעילה

המשיבות טענו כי מר שוהם מעל בכספי השותפות כאשר לקח לכיסו שלא כדין סכום של 204,000 ש"ח. לטענתן,  מר שוהם הוא שלוח של המבקשת לניהול בית הקפה. לכן חברת שוהם אחראית למעילה של מר שוהם בכספים מכוח דיני השליחות. מבחינתה של חברת לאטי, המבקשת ומר שוהם יחד שייכים לצד אחד בשותפות, שמינתה את מר שוהם להיות מנהל בית הקפה. באשר לטענה לפיה מר שוהם היה זכאי לדמי ניהול,  נטען כי מדובר בטענה חסרת בסיס. כך, לגישת המשיבים, מהחשבוניות נ/1 עולה כי מר שוהם קבל לאורך כל התקופה מיוני עד דצמבר 2012 את מלוא סכום דמי הניהול עליו הסכימו הצדדים בסעיף 8.5 להסכם השותפות. מר שוהם מודה כי הוא בצע את המעילה לאורך החודשים בהם הוא קבל את דמי הניהול.

בחודש ינואר 2013 הודיע ב"כ חברת לאטי למר שוהם כי הוא נדרש לחדול מניהול בית הקפה נוכח מעשי המעילה שלו. מר שוהם הודה כי הוא קבל את המכתב בו נמסרה לו ההודעה. לכן, חברת לאטי אינה חייבת למר שוהם מאומה.

המבקשות טענו כי המשיבים בחרו לתבוע את הסכום שלטענתם נלקח על ידי מר שוהם שלא כדין מהשותפות בתביעה שהם הגישו נגד מר שוהם באופן אישי - תביעה בה חברת שוהם לא נתבעה.  הגשת התביעה האישית נגד מר שוהם מהווה לטענת המבקשות ויתור על האפשרות לדרוש את הסכום הזה מהחברה. עוד נטען כי יתכן כי התביעה האישית נגד מר שוהם תידחה, לאור הטענות שהעלה מר שוהם בכתב ההגנה שהוא הגיש בתביעה האישית נגדו.

המבקשות הוסיפו וטענו כי הסכם השותפות קבע כי השותפות תחלק מדי חודש 10% ממחזור המכירות שלה בכפוף ליכולת התזרימית שלה. מר שוהם ציין בעדותו כי הסכומים שהוא לקח לידיו משקפים את חלקו בהתאם להסכם. לגישת המבקשות, מאז חתימת הסכם השותפות ועד אוקטובר 2012, היתה חברת שוהם זכאית לקבל סכום של 160,480 ש"ח ממחזור המכירות של בית הקפה.  מאז אוקטובר 2012 ועד לשיפוץ בית הקפה, היתה חברת שוהם זכאית ל192,576 ש"ח. חברת שוהם לא קבלה את הסכום הזה. מעבר לכך נותרה השותפות חייבת 95,580 ש"ח בדין דמי ניהול. הסכום הכולל של הסכומים הללו הוא 448,636 ש"ח. לכן, אין מקום לקיזוז הסכום שנלקח על ידי מר שוהם, ואף יש להוסיף לסכום זה 262,636 ש"ח - חלקה של חברת שוהם.

באשר לטענה לפיה המבקשת היתה זכאית לסכום מכוח ס' 4.10 להסכם השותפות, טענו המשיבים  כי טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה. מעבר לכך, אין לטענה בסיס, שכן המבקשות לא הוכיחו את יכולתה התזרימית של השותפות. מנתוני המשיבים עולה כי לשותפות היה תזרים שלילי כתוצאה מהפסדים מתמשכים. לכן, יש להפחית את סכום המעילה במלואו מכל זכות של חברת שוהם. כן מתבקש בית המשפט להורות כי מר שוהם או המבקשת יוציאו חשבונית בגין סכום המעילה, שאלמלא כן יש להפחית את כפל סכום המעילה.

כספי ההלוואה - 210,000 ש"ח

המשיבים טענו כי חברת שוהם קבלה סכום של 200,000 ש"ח לחשבונה, כפי שגם המבקשות מודות.  (אלא שלטענתן של המבקשות, מר שוהם גנב מחברת שוהם את הסכום הזה). מקורם של כספי ההלוואה הוא בהלוואה שקבלה השותפות מחברה של המשיב 2. מכוח ההסכמה בין הצדדים, קבלה השותפות הלוואה בשיעור של 500,000 ש"ח, שהתחלקה בין השותפים בהתאם לחלקם היחסי בשותפות. לכן, חברת לאטי קבלה סכום של 300,000 ש"ח וחברת שוהם - 200,000 ש"ח.

המשיבים אינם חולקים כי גם המשיב 2 צריך להשיב את ההלוואה שהוא קבל. אולם לטענתם, הוכח כי המשיב 2 נאלץ לדאוג להגדלת מסגרת האשראי של השותפות בערבותו האישית בלבד. מסגרת אשראי זו שהמשיב 2 מממן היא השבה מלאה של סכומי ההלוואה, שכן מדובר במסגרת אשראי של כ-400,000 ש"ח. המשיבים עתרו לצירוף מסמך שהוא אישור רואת החשבון של החברה על השבת סכום ההלוואה במלואו על ידי המשיב 2.

לגישת המבקשות, אין חולק כי מר שוהם וחברת שוהם העניקו לעצמם הלוואה בסכום של 500,000 ש"ח. מי שחתום על מכתב ההלוואה הוא מר שוהם עצמו ולא חברת שוהם. עוד נטען כי מעדותו של מר שוהם עולה כי חברת שוהם כלל לא קבלה לידיה את כספי ההלוואה. חשבונה של ברת שוהם שימש צינור להעברת הכספים לידי מר שוהם. עוד נטען כי ההלוואה היתה אמורה להיפרע מחשבון השותפות.

המבקשות טענו כי המשיבות משכו את כספי ההלוואה ועשו בהן שימוש לבית קפה שבבעלותם בצפון הארץ (לגישת המבקשות יש להעריך את שוויו ולהוסיפו לשווי השותפות). עוד טענו המבקשות כי בפועל השותפות מממנת את המשיבים ללא הצדקה, מאחר שהיא משלמת את פירעון ההלוואה, וכי יש להוסיף על שווי השותפות סכום של 300,000 ש"ח שהמשיבים קבלו.

לגישת המבקשות, ההלוואה על תנאיה היא הלוואה בריבית בלתי חוקית שאינה עומדת בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. בנוסף, אין מדובר בהלוואה אלא במשיכה מראש על חשבון רווחים עתידיים של השותפות, כלומר בדיווידנד. לכן אין מקום שהמבקשות או מר שוהם ישיבו אותה בעוד המשיבים אינם חייבים להשיבה. 

המבקשות הוסיפו כי ההלוואה הועמדה למר שוהם בידיעה כי הוא מצוי בקשיים כלכליים, ללא קבלת אישור של מוסדות החברה לקבלתה. לכן, האחריות על מתן ההלוואה שלא כדין מוטלת על כתפי המשיבים.

גמר חשבון עם העובדים

המבקשות טענו כי אין לבצע הפחתה משום שיש שתי תביעות בלבד של עובדים שהוגשו לבית הדין לעבודה, ותביעות אלה הוגשו נגד חברת שוהם ומר שוהם ולא נגד המשיבים. מעבר לכך, יש לאפשר בירור התביעות הללו בבית הדין עד תומן. לא ידוע גם מה חלקה של השותפות בזכויות העובדים הללו, וככל שהם טוענים כי הם לא קבלו מלוא זכויותיהם בתקופה בה הם עבדו בחברת שוהם ולא בשותפות, אין לשותפות נגיעה לטענות אלה.